(סיפור זה מוקדש באהבה רבה ובכאב לב גדול לזכרו של ד"ר איתן גרוס ז"ל, אשר נפטר באופן פתאומי השבוע. איתן ניתח את הבן שלנו, ויחד עם צוות מחלקות המטו-אונקולוגיה ילדים וכירורגיית ילדים בהדסה עין כרם הציל את חייו.)
טיפול נמרץ
ילדים. עמית ישן, מכורבל בתנוחת עובר,
מחובר לצינורות ולחוטים. הניתוח עבר בשלום. הגידול הוצא. גם הכליה. יש ירידת מתח
מחד ומתח מסוג אחר מאידך. עברנו את נקודת הציון החשובה ביותר, אבל מה עוד עומד
לפנינו בהמשך הדרך?
ביפ ביפ ביפ ביפ , דידידייי, דידאדא.
המוניטורים מצייצים זה לזה כמו ציפורים מחזרות. דידידייי, דידאדא המוניטור
המשיב מתעקש על הסינקופה שלו.
והצפצופים הללו חוזרים על עצמם שוב ושוב
ושוב. המוניטורים והאמא ב-PICU, Pediatric Intensive Care Unit. מה אני עושה פה? שלושה חודשים ואני עדיין לא מאמינה. לבן שלי יש
סרטן. לא יכול להיות. עדיין, כשאני מתעוררת בבוקר (פלא שאני בכלל ישנה בלילה),
בשבריר השניה שבין התעוררות לערנות, הכל נראה נורמאלי. ואז אני ערה ושוב, כל בוקר,
זה מכה בי. לבן שלי יש סרטן.
המוניטורים והאמא ב-PICU. הצפצופים קבועים. האמא קבועה. ביפ ביפ ביפ ביפ , דידידייי, דידאדא.
אני צריכה לכתוב על כך יצירה מוסיקלית. סימפוניה לPICU, סופראן ותזמורת.
ביפ ביפ ביפ ביפ , ביפ ביפ ביפ ביפ... הקו
הזה של המוניטורים קבוע ומתמשך. מסמנים חזרה עם
אבל איך מסמנים חזרה עד אין קץ?
איך בכלל אפשר לתזמר סיטואציה כזו? אם
אבטא את עצמי במוסיקה או במלל האם ירצו לשמוע? "את כותבת? איזה יופי. הלוואי
והילד יבריא, אבל אנחנו ממש לא מסוגלים לקרוא על ילד חולה סרטן." מרגישים את
ההתחלחלות בסוף המשפט. איך מבטאים התחלחלות עם תזמורת? טרמולו של כלי הקשת? רעד של
הטימפאני?
ביפ ביפ ביפ ביפ , ביפ ביפ ביפ ביפ... הנה
התווים. מסמנים חזרה. איך מסמנים חזרה עד אין קץ?
אחר כך מוניטורי הציפורים המחזרות מנהלים
את הדו שיח שלהם. איך מכנים מוניטור בפרטיטורה? מוניטור א' ומוניטור ב'? האם זה
כמו סופראן א' וסופראן ב'? דידידייי, דידאדא. הפסקה. הפסקה. הפסקה. הפסקה. דידידייי,
דידאדא.
ועכשיו הסופראן. לא צריך להרבות במילים.
היא שרה קו אחד, קטע אחד, משפט אחד, פעם אחת. אבל זה נשאר. לא צריך לחזור על זה,
או לפתח אריה נסערת וקורעת לב כדי להבין שזה מה שהיא חושבת. כל הזמן. יום וליל.
בבית החולים ובבית.
"האם הבן שלי יחיהההההה" ואז
קרשנדו, דימינואנדו, רעד בקול, ויבראטו קטן כזה, אולי לא כל כך קטן, אולי כמה
פעמים, ואז חזרה לצליל קבוע אשר ממשיך ודועך בצורה שבקושי מרגישים, ולבסוף נותרים
רק עם הצפצופים הקבועים, שמדגישים את סימן השאלה של האם הסופראן.
כך נראה הקו שלה.
והנה המוניטורים והאמא ביחד:
נעבור הלאה לתזמורת. כל התזמורת עומדת
לרשותי. רק לבחור להם מלודיה, הרמוניה, קונטרפונקט. מה המצלול, מה המבנה? אילו
כלים אבחר?
האמת היא שזה רק אני והמוניטורים. ביפ ביפ
ביפ ביפ, ביפ ביפ ביפ ביפ. דידידייי, דידאדא. "האם הבן?". פנטזיה
לסופראן ומוניטורים של PICU? כמה מוניטורים יש? חלק שלנו וחלק של האחרים בחדר. כמה סוגים
שונים של צפצופים בכל אחד מהם? האם הבן?
