מרבית ספריו של אריך קסטנר מסודרים אצלנו על המדף בגאווה. אחד הבנים שלי קרא את כולם ברצף לפני כמה שנים. השבוע קראתי את פצפונת ואנטון עם בני הצעיר, בן התשע. הספר עוסק, בין השאר, בחברות בין פצפונת העשירה ואנטון העני. בתום כל פרק, קסטנר כותב הרהור. נושאו של ההרהור השישי הוא עוני. וכך הוא מסיים את ההרהור:
אתם לא חושבים שאפשר היה להתגבר על העוני בקלות רבה יותר אילו העשירים היו יודעים, כבר כילדים, כמה נורא להיות עני? אתם לא חושבים שילדי העשירים יגידו אז לעצמם: כשאנחנו נגדל ונהיה הבעלים של הבנקים ושל האחוזות של האבות שלנו אז נעשה מה שאפשר כדי שחייהם של הפועלים יהיו טובים יותר! הפועלים הם הרי החברים שאתם הם שחקו בילדותם...
אתם חושבים שזה אפשרי?
אתם מוכנים לעזור כדי שכך יהיה?
הספר נכתב בשנת 1931. איך דבריו נשמעים בישראל, 2009?
פצפונת ואנטון
מאת: אריך קסטנר
איורים (נהדרים) של ולטר טריאר
תרגום: מיכאל דק (זהו תרגומו החדש של הספר)
הוצאת ספרים אחיאסף בע"מ, 1999 (שנת ה-100 להולדתו של קסטנר), 2006
