תום החתול הכחול

ועתה חזרה לנושא המקורי של הבלוג הזה - ספרי ילדים. היום בכורי נועם בן 20. יום הולדת שמח נועם. הנה משהו שהוא כתב לפני כמה שנים.

הסיפור הראשון שלי

טקסט הילדות שלי הוא תום החתול הכחול, מאת יפה טלרק. זהו סיפור, כפי שניתן לשמוע על תום – חתול כחול. תום נולד למשפחה שהייתה אפורה בכל דורותיה, וחי במקום בו חתולים אינם כחולים. על כן הוא מנודה מהחברה, עד שהוא לומד לנגן בגיטרה – והופך למוזיקאי מצליח.

את הסיפור הזה אבא שלי היה מקריא לי לפני השינה. לא זכור לי אם בכל ערב, אבל ללא ספק לעיתים מאוד קרובות. מההקראות האלה זכור לי בעיקר שאבא שלי היה אומר "טרנג, גיטרה!", כאילו כדי לדמות את הקול שגיטרה עושה, כל פעם שהמילה גיטרה הופיעה בסיפור . אמירה זו של "טרנג, גיטרה!" היא בשבילי אחת מאמירות הילדות הבולטות שיש לכל אדם.

בנוסף לכך, אבי היה שר לי תמיד את השיר שתום שר בקונצרט שלו בסוף הספר: "היו חלומות שחלמתי, כל חיי בכוחי האמנתי, היום לפניכם אני כאן, עובדה – חתול כחול מאושר קד קידה". גם השירון הקצר הזה דבק בי לשיר ילדות.

עוד משהו שאבי היה מוסיף לחווית ההקראה היה שינויים בטקסט. הוא הקריא לי את הסיפור המון, ולעיתים קרובות שינה את הצבע של תום ואת הכלי בו הוא מנגן. כך גם הוא שינה את האמירה "טרנג, גיטרה!" שיתאימו לכלים אחרים, כמו תופים, חצוצרות ועוד. תמיד נהניתי וציפיתי לראות למה אבא שלי יחליף את הצבע הכחול והגיטרה הפעם.

הסיפור הזה הוא בעל משמעות מיוחדת בשבילי, ולמרות שהוא ארוך יותר מסיפורי ילדים אחרים, עם שורות שלמות בכל עמוד ועברית גבוהה יחסית לרמה הנ"ל, אני חושב שאני זוכר את רובו בעל פה. ובמיוחד אני נזכר תמיד בחוויה של לשמוע את אבא שלי מקריא לי את הסיפור, ואת השירה של שנינו כשהגענו לשיר שבסוף. ותום, החתול הכחול, הוא מעין דמות נערצת עבורי. מישהו שלא מוותר למרות השוני, הופך לכוכב, ובסופו של יום, מצליח בכל אשר פונה.