מכתבים לענבל - סדרה ראשונה

(לחצו כאן כדי לקרוא את הפרק הקודם: מכתבים לענבל - פרלוד)

עמית לקראת שבוע חדש

14/11/2009

שבוע טוב ענבל,

עבר עלינו סוף שבוע שקט. היינו שלושה ימים רצופים בבית! הורידו לעמית את הקוביות מהשיניים, ויש לו חיוך מקסים ("ושרמנטי" כמו שהוא אומר). החום ממשיך ואנחנו כבר רגילים. לא היו לו כאבים לאחר הפרוצדורות וזאת היתה הפתעה נעימה.

מחר אנחנו יורדים להדסה לעוד הכנות לכימותרפיה ושיחות עם הצוות המטפל. יתכן שכבר תהיה לנו תשובה חד משמעית על שלב המחלה מחר, וכנראה שתוך כמה ימים נתחיל כימותרפיה. עמית במצב רוח מרומם ואומר שהוא לא מבין למה כולם עושים מזה כזה עניין. היום היתה עלייה לרגל של המשפחה מרחבי הארץ כדי לראות שהוא באמת נראה בסדר. מי שלא הגיע 100% בריא היה יכול לבקר רק את סבא וסבתא (הם גרים במרחק הליכה מאתנו).

לעמית כן יש בקשה. הוא עדיין מאד מעוניין לדעת איזה ציון הוא קבל על העבודה בערבית בקיץ שעבר.

שבוע טוב,

רותי.

15/11/2009

שוב שלום ענבל,

אני בטוחה שעמית יהיה מרוצה מהתשובה שלך. הוא עבד מאד קשה על העבודה הזו, וזה עשה לו משהו. כל הכבוד שהתעקשתם על כך.

מאד נהנינו מהביקורים של שבת. גם מאד הרגיע את כולם לראות אותו חייכני ומתבדח.

כרגע אני לא חושבת שעמית מתעניין בנעשה בבית הספר, אבל ברור לנו שכאשר ניכנס למסלול מסודר יותר של טיפולים ותהיה לנו שגרה, נצטרך לבנות עבורו קורסים שיאפשרו לו להרגיש מחובר. אני מתרשמת שבמחלקה יש להם המון נסיון והם יודעים איך לבנות את הנושא.

רותי

עמית

15/11/2009

שלום ענבל,

בסוף תוצאות מח העצם לא הגיעו היום. היתה איזו בדיקה גנטית NMIC כספיח של הביופסיה שחזרה היום תקינה, וזה היה מאד נעים לשמוע. מחר יש לנו יום חופש, ביום שלישי נדע ככל הנראה באיזה שלב עמית נמצא ונשוחח עם הצוות על הטיפול הצפוי, ואם הכל ילך במתוכנן, נתחיל כימותרפיה ביום רביעי.

עמית שוחח היום ארוכות עם רכזת החינוך של המחלקה. נתתי לה את הדואל שלך וטלפון של בית הספר והיא תהיה בקשר. הם מאד בעד עריכת ביקור של מחנכת/מנהל בי"ס/יועצת/מורים אהובים במחלקה (לווא דווקא כשעמית נמצא), כדי לבסס את הקשר וכו'. עמית נרתע מזה, אבל הסכים ("בסך הכל גידול, שצריך לטפל, להוציא וזהו. אני לא מבין למה עושים מזה עניין"). הוא לא מעוניין שיסבירו לכתה מה קורה בפורום מסודר. הוא דיבר עם חברים היום. אבקש שתשימי עין על חבריו הקרובים, כי כשהוא דיבר איתם בשבוע שעבר הוא התעקש שרק יש לו חום (היום הוא הסביר לי שאז לא ידעו מה זה ולכן זה היה מדויק שיש לו חום, והוא כרגיל מדייק בדבריו אם כי ההקשר הכללי קצת שונה). לא היה נראה לי נכון שהוא יצטרך להרים טלפון ולהודיע להם שיש לו סרטן, אבל עכשיו כשהדברים מתבהרים לדעתי זה לא בסדר להשאיר אותם ככה.

בברכה,

רותי

עמית

17/11/2009

בוקר טוב ענבל,

הכל בסדר. היה לנו יום חופש אתמול בבית. היום אנחנו יורדים להדסה לעוד יום של בדיקות, ואמורים לקבל תשובות על שלב המחלה. מחר אמורים להתחיל כימותרפיה. אתמול עמית אפילו ישב ועבד על אלגברה (על זה אומרים באנגלית Will the wonders never cease).

יום טוב,

רותי

יום ראשון של כימותרפיה

18/11/2009

שלום ענבל

עמית צלח את היום הראשון של כימותרפיה. הוא היה במצב רוח מרומם וניהל שיחות מענינות עם סובביו (ויש הרבה סובבים, אחיות, רופאים, מטופלים, בנות שירות לאומי שמסתובבות בין הילדים מדי יום, ובני שירות לאומי ועוד אי אלו מבקרים). הוא הרגיש ממש טוב, ובסוף היום טרף ארוחה ענקית אצל סבתא (הם גרים קרוב ועמית ואבי הלכו לשם ישר מהדסה כדי לעודד את סבא וסבתא, ואני רצתי הביתה לזמן איכות עם הבן הצעיר בן ה-9. הוא בחר דווקא להראות לי את היכולות שלו במשחק מחשב עם תמה מיתולוגית, ומרוב זמן איכות העיניים שלי כבר רצדו). הוא לא תמיד ירגיש כל כך טוב, אבל התחילו את הטיפול עם מנה של סטרואידים, שלפי הבנתי גרמו להרגשה הטובה, ותרופה נגד בחילות. צעד ראשון מוצלח נותן הרגשה של בטחון (ונקווה שהוא לא יקיא את נשתמו בלילה...).

רותי

עמית – שגרה חדשה

19/11/2009

שלום ענבל,

יום שני של כימותרפיה עבר בשלום. נעים לנו להכנס לשגרת טיפול (לפחות עד שהוא יצטרך להתאשפז), במקום שגרת אי-ידיעה ואבחון. לעמית יש המון אנרגיה (בשבוע הבא כנראה כבר לא יהיה לו, אבל עכשיו זה כיף), והוא כבר שעה מדבר עם חבר בטלפון. יש לי רושם שהחבר סיפר עבורו לאחרים (אבל אני לא בטוחה). יתכן שהידיעה פשוט תפעפע בכיתה, אבל אם נצטרך בעוד כמה ימים משהו יותר מסודר, תעדכני אותי.

מסתבר שיש במחלקה חיי חברה תוססים. היום היו כמה בני-עשרה מטופלים במחלקה ודברו ונהנו.

אני רוצה להדגיש שעמית ממש לא רוצה טלפונים מיוחדים או מכתבים מכלל הכיתה. לא צריך לדאוג שהוא מרגיש מוזנח, או שלא חושבים עליו. הוא מרגיש מאד בעניינים ושחושבים עליו. פעולות מיוחדות, כרגע, גורמות לו להרגיש לא בנוח. בנוסף, הצוות לא צריך להרגיש "צריך לעשות משהו". הוא לא רוצה כרגע שום משהו (איזו עברית מופלאה). יהיה לנו מספיק זמן בהמשך.

בברכה,

רותי

עמית - לקראת שבוע חדש

21/11/2009

שלום ענבל,

סוף שבוע נעים ושקט עבר על כוחותינו. עמית נראה יותר רזה ומרגיש טיפה מסוחרר, אבל חוץ מזה הוא מרגיש טוב. כבר יממה שאינו נוטל תרופה נגד בחילות וכרגע גם אינו צריך. אכלנו היום ואתמול אצל סבא - סבתא, ביקרנו חברים כמנהגינו בקודש בימי שישי, והיום הגיעו בני דודים. החום שהשתולל שבועיים, ירד יום לפני שהתחלנו כימותרפיה, אז הוא כבר לא כל כך סחוט. כנראה שהסטרואידים שנתנו לו גם הועילו.

שבוע טוב,

רותי

יום שעובר לא חוזר

23/11/2009

שלום ענבל,

כמו שאומרים בצבא: "יום שעובר לא חוזר". לעמית יש מעט סחרחורת וקצת רתיעה ממאכלים מסוימים, אבל הוא מרגיש טוב ועדיין נהנה מהחופש המאד גדול שלו.

היום בקשתי ממנו לאפשר לספר לכיתה מה קורה והוא הסכים, בתנאי (ואני עושה פרפרזה על דבריו) שגם מסבירים להם שזה לא כזה סיפור ושלא צריך לעשות מזה עניין גדול. את הרי מבינה היטב את רוח הדברים. באמת הגיע הזמן, במיוחד שהתחשב בעובדה שהיום הוא אמר (בהקשר של להיות בבית):

"Having cancer is awesome! You should try it sometime".

אז הבמה לרשותך, בדרך שאת רואה לנכון. תעדכני אותי אם את זקוקה למידע. בכל מקרה, אני מציעה למצוא דרך לשכנע את הילדים לא לגשת לאינטרנט כי המידע שם הוא לרב א - לא רלבנטי למקרה שלו, וב-מפחיד.

לגבי ביקור, הכי טוב לא בבוקר, כי עמית נוהג לקום אחרי 14:00, אלא אם כן הוא צריך להיות בהדסה...

כל טוב,

רותי

עמית

25/11/2009

שלום ענבל,

היום בדקנו את ספירת הדם בפעם הראשונה מאז שהתחלנו כימותרפיה, והתוצאות היו טובות. עמית מרגיש טוב חוץ מקצת בחילה. זה לא מנע ממנו לאכול המבורגר - 400 גרם מאיוו מיטבורגר. אנחנו עושים מאמצים עילאיים להחזיר לו קצת (רצוי הרבה) משקל. אחד החברים התקשר אתמול, וקבל הסבר ארוך למה סרטן זה לא עסק כזה רציני.

בברכה,

רותי

שבוע טוב

29/11/2009

שלום ענבל,

עבר עלינו סוף שבוע שקט. עמית מרגיש טוב ועדיין לא נשר לו שיער. מחר אנחנו אפילו מתכננים קפיצה לבני דודים במושב. עמית טוען שלא, אבל לתחושתי הוא דווקא היה נהנה כבר מיותר קשר. במיוחד ממי שמקורב אליו. לגבי כתיבה ובכלל, אני מציעה שנלך על מה שמרגיש נכון לכל אחד ואחד. מי שמרגיש/ה שיהיה להם נעים ונכון לכתוב, שיכתבו. למשל, אחת הבנות כתבה לו דואל לשאול לשלומו, אבל הוא לא כתב חזרה "מה, אני אענה שיש לי סרטן?" מצד שני, ברגע שהכל על פני השטח הוא יוכל לענות בלי לחשוב פעמיים (כמו שאת יודעת הוא לא מאד מהמתכתבים).

עמית חזר לסורו עם שעות שינה מופרעות. כרגע, החופש הגדול הנוסף הזה מאד נעים לו. כשנראה שחוסר מסגרת משגעת אותנו, נדרוש שינה יותר מסודרת. הבן הבכור שלנו מתגייס במרץ והוא מבלה עכשיו את זמנו בצפייה לילית במשחקי NBA (כשאנחנו יוצאים מוקדם להדסה, הוא עדיין ער ולוקח את הבן הצעיר לבית הספר). בנוסף, בן דוד אהוב שהה אצלנו כמה ימים, וגם הוא טיפוס לילי, כך שקשה להוציא את עמית מהמיטה בשעות נורמליות.

לפי הכתיבה העדינה שלך, נופל לי האסימון שאתם ואנחנו כבר במקום אחר, ועל כן באמת חשוב שכמה ילדים/מורים יגיעו אלינו. לא צריך לעשות מזה עניין, או משלחת. חוץ ממחר, אנחנו פה. אפשר פשוט להתקשר ולבוא (כאמור אחרי 14:00 כי הנסיך ישן...). אנחנו בשגרה חדשה, והסרטן הזה כבר חלק אינטגרלי מהיום יום שלנו. כשבאים אלינו, הכל נראה הרבה פחות מפחיד, ובאמת מבינים למה עמית אומר שזה לא כזה עניין. האמת היא שאתמול הוא אמר שהוא צריך למצוא איזה סרט טוב ולהזמין כמה חברה לקולנוע. עמית הוא פשוט נשאר עמית. רק יותר גבוה ויותר רזה וקצת חיוור.

רותי

(לחצו כאן כדי לקרוא את הפרק הבא: מכתבים לענבל - סדרה שנייה)
---------------------

הערה: לכל מי שבקש להגיב ולא הצליח, התקלה תוקנה. על מנת להגיב:

1) לחצו על קישור תגובות (לעיתים קישור זה אינו מופיע כי קופסת הטקסט של התגובות כבר פתוחה).

2) כתבו את תגובתכם בקופסת הטקסט המופיעה מתחת לכותרת הוסף רשימת תגובה.

3) אם לא ברור לכם מה צריך להיות בתפריט "הגב כ:", בחרו את האופציה אנונימי.

4) לחצו על כפתור פרסם הערה.
5) תודה על התגובה.